אמנונים חברה לעבודות עפר בע"מ ואח' נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בעמ

החלטה

בפני בקשה ליתן הוראות חישוב משלימות להחלטה מיום 19.4.12 ולהורות על אופן שערוך יתרת הזכות בחשבון אמנונים ביום 30.6.89 בסך 1,038,748 ₪.

בהחלטה מיום 19.4.12 נקבע, כי יש לחשב את ריבית הזכות, על פי היקף הריביות אשר חשבון אמנונים חויב בבנק הבינלאומי. בין הצדדים נפלה מחלוקת נוספת בדבר היקף הריביות שחשבון אמנונים חויב אצל הנתבעת.

עמדת התובעים היא שיש לשערך את הסך של 1,038,748 ₪, על בסיס רבעוני, על פי שיעורי הריבית בחשבון חח"ד שהיו נהוגים בבנק הבינלאומי מיום 30.6.89 ועד היום. שיעורי הריבית מורכבים מריבית הפריים בשנים אלה ובתוספת סיכון שהשתנתה מעת לעת כמפורט בטבלת הריביות שצורפה כנספח א-2 למכתבו של רו"ח אלמן מיום 16.5.12 לבית המשפט.

לאחר שניתן פסק הדין בחיפה פתח הבנק בהליכי הוצאה לפועל. כתמיכה לבקשת הביצוע צורף מטעם הבנק תצהירו של מר לוין. בהתאם לתצהיר, הבנק ערך תחשיב במסגרתו חויב החשבון בריבית מירבית לתקופה שמיום 1.7.89 וועד ליום מתן התצהיר.

עמדת הבנק הנתבע היא שלא נטען על ידי אמנונים וממילא לא הוכח, כי עוד לפני 30.6.89 חייב הבנק את חשבון אמנונים בריבית בסיסית בתוספת שיעור ריבית סיכון מירבית. כל אשר נטען בבית המשפט בחיפה לעניין שיעורי ריבית החובה הוא, כי הבנק לא היה רשאי להעלות את תוספת הסיכון שבו חויב חשבון אמנונים (30.6.89) מ – 1% לחודש ל – 1.5% לחודש, מבלי שניתנה על כך על ידי הבנק (כטענתם) הודעה מתאימה לאמנונים.

בסעיף 8.ט לפסק דין חיפה בעמ' 10 קובע בית המשפט: "אכן, בחוזר המפקח על הבנקים הנ"ל הופיעה הבהרה לפיה בנק הקובע מידי פעם שיעור ריבית בסיסי ללקוחות מובחרים וקובע לגבי כל לקוח את שעור הריבית באופן יחסי לשאר לשעור הבסיס, רשאי להודיע על שינויים בשיעורי הריבית באמצעות פרסום הודעות בסניפים ובעיתונים..."

בסופו של יום, קיבל בית המשפט בחיפה את טענת אמנונים, כי הבנק לא היה רשאי להעלות את שיעור התוספת לריבית הפריים (הריבית הבסיסית) וקבע בסעיף 12 לפסק דין חיפה, יש להתעלם מהעלאת התוספת ל- 1.5 אחוז ולתקן בהתאם לכך את החיובים מיום 22.11.84 ועד ל – 13.12.86. הואיל וממועד זה עמדה התוספת של הבנק על 0.025%, מיוזמת הבנק, יהיה החישוב מאותו מועד ועד להגשת התביעה (יוני 89) עפ"י אותה תוספת. החישוב ייעשה על בסיס רבעוני לאורך כל התקופה.

הבנק טוען שבניגוד לנכתב בפסק הדין בחיפה, עיון בטבלת שיעורי הריבית שצורפה על ידי מר אמנון שוורץ, המומחה מטעם אמנונים (נספח א2), מגלה על פניו, כי לפחות בתאריך 13.12.87 (המועד הראשון שבטבלה) התוספת המקסימאלית שהייתה נהוגה בבנק באותה עת הייתה בשיעור של 2.5% לחודש, אלא שכפי שנקבע בפסק דין חיפה, הבנק חייב את חשבון אמנונים בתוספת של 1% לחודש ואחר כך 1.5%. על פי הוראות פסק דין חיפה גם שיעור ריבית זה בוטל.

בהתאם לכך, טוען הבנק כי שיעורי התוספת המקסימאליים כפי שפורטו בטבלת שיעורי הריבית שנעשתה על ידי אמנון שוורץ אינם רלוונטיים ואינם ישימים לעניין שבמחלוקת.

הבנק מוסיף וטוען כי נימוקיהם של אמנונים לעתירה, כי יש לשערך את הסכום בשיעור של ריבים פריים בתוספת ריבית סיכון מקסימאלית. טענה זו נסמכת, בין השאר, על האמור בסעיף 4 למכתבו מיום 16.5.12 של רו"ח אלמן על פיה חווה דעתו: "כאשר בנק מגיש תביעה כספית נגד לקוח, במקרה זה, משתנה הסטאטוס של חשבון הלקוח בבנק לסטאטוס של "חשבון בטיפול משפטי" ובדרך כלל הבנק לא מאפשר ללקוח לפעול בחשבון אך ממשיך לחייבו בריבית בדרך כלל בריבית חריגה הגבוהה מהריבית בה חויב החשבון בעת היותו פעיל. לא הובאו בפני שיעורי הריבית לפיהם חויב חשבון אמנונים החל מתאריך 30.6.89 וכפי שהבינותי מדברי ב"כ אמנונים אין בידו מידע על כך".

הבנק טוען שרואה חשבון אלמן מעולם לא הוסמך ליתן חוות דעת, אלא לערוך ולבקר את התחשיבים בלבד, ומשחווה דעתו חרג מסמכותו.

הבנק הוסיף וטען כי האמור בסעיפים 5.7 (כולל האמור במכתבו של מר אמנון שוורץ נספח א2), 9 ו – 11 לבקשה הן טענות שבעובדה, שלא באו עליהן ראיות.

עוד טען הבנק שבהחלטתו של בית משפט זה מיום 25.1.10 נקבע, כי "לאור עמדות הצדדים נדמה כי אין צורך לשמוע ראיות בקשר לפרמטרים השונים שבמחלוקת...כל צד יוכל לצרף לסיכומיו אסמכתאות רלוונטיות – והכל בהתאם להסכמה – דהיינו מסמכים שהיו בפני ביהמ"ש בחיפה".

הבנק טען אפוא, כי פסק הדין בחיפה קבע, כי על הבנק לתקן את שיעורי ריבית החובה שבה תחויב ח-ן אמונים בבנק, ולפחות החל משנת '86 ועד למועד הגשת התביעה של הבנק (יוני '89) להעמידה על שיעור של פריים + 0.025% לחודש. על החלטה זו אין מחלוקת ובתחשיב, כפי שנעשה ליום 30.6.89 פעלו הצדדים בהתאם.

משנדונה שאלת שיעור ריבית הזכות שבה יש לזכות את החשבון בגין התקופה מ – 1984 (תחילת התחשיב) ועד 30.6.89 (מועד סיום התחשיב) הסכימו הצדדים, כי ריבית הזכות – ככל שתיוותר יתרת זכות – בגין התקופה שמיום 14.12.86 ועד 30.6.89 תהא בשיעור של פריים + 0.025% לחודש וביהמ"ש זה, במסגרת החלטתו מיום 16.3.11, חזר וקבע כך.

הבנק הוסיף וטען שבהחלטת בית משפט זה מיום 19.4.12 לא קבע, כי ריבית הזכות תהא בשיעור של הריבית המקסימאלית שהייתה נהוגה בבנק החל מיום 1.7.89, אלא חזר ביהמ"ש על הקביעה בפס"ד חיפה (ס' 43 להחלטה) כי ריבית הזכות תהא בשיעור היקף הריביות שחויב החשבון בבנק הבינלאומי בלבד.

באשר על פי פסק דין חיפה, ריבית החובה בתקופה שמיום 14.12.86 ועד 30.6.89 הועמדה בשיעור של פריים+0.025% לחודש (או 0.3% לשנה) וכמוה גם ריבית הזכות (בהתייחס לאותה תקופה) כפי גם שנקבע ע"י בית המשפט בהחלטתו מיום 16.3.11, הרי שלטענת הבנק יש לשערך את הסך של 1,038,748 ₪, החל מיום 1.7.89 בתוספת ריבית בשיעור של פריים + 0.025% לחודש (או 0.3% לשנה) כשהחישוב יהיה על בסיס רבעוני.

הבנק טוען שמאחר שבית משפט זה החליט שבתקופה שבין 1.4.83 ועד 30.9.84 ריבית הזכות שיש לזכות את החשבון תהא בשיעור של ריבית הפריים, ולתקופה שמיום 14.12.86 עד 30.6.89 הריבית תהיה בשיעור של פריים + 0.025% (לחודש), ומאחר שעל סמך החלטה זו נערך התחשיב, על פיו חושבו שיעורי ריבית הזכות לכל התקופה שעד ליום 30.6.89, כי אז למעט זאת שהתחשיב נעשה ליום 30.6.89, כמועד הסמוך למועד הגשת תביעתו של הבנק לבהמ"ש בחיפה (26.6.89), אין ולא צריך להיות שוני בשיעורי ריבית הזכות שלאחר מועד זה.

באשר לטענת התובעים, לפיה יש להסתמך לצורך הכרעה על סעיף 18א' לכתב התביעה שהוגש ע"י הבנק בביהמ"ש המחוזי בחיפה (ת.א. 940/89), שם עתר הבנק לחייב את התובעים בתשלום סכום החוב לאותו מועד, בצירוף ריבית בנקאית, בשיעור ובתנאים כפי שיהיה נהוג אצל התובע (הבנק) בחשבונות חח"ד החל מיום 1.4.89 ועד ליום התשלום בפועל, טוען הבנק שבפס"ד חיפה אין שום החלטה או קביעה של ביהמ"ש המקבלת את עתירתו לעיל של הבנק. בפס"ד חיפה נקבע במפורש מהו שיעור ריבית החובה, על פיה יחייב הבנק את חשבון אמנונים בתקופה משנת 84 ועד למועד הגשת התביעה (26.06.89) והבנק חויב לתקן את החשבון בהתאם לשיעורי ריבית החובה שנקבעו. משניתן פסק דין חיפה ולא התקבלה עתירת הבנק לעיל, הרי שהיא אינה רלוונטית עוד ובכל מקרה גם בעתירת הבנק בחיפה, לא התבקש ביהמ"ש (שם) לחייב את אמנונים בתשלום סכום התביעה בצירוף ריבית בשיעור המקסימאלי, אלא, בצירוף ריבית בנקאית בשיעור ובתנאים כפי שיהיה נהוג בבנק בחשבונות חח"ד.